החלטה בתיק רע"א 1119/05

א.        (1)    המשיבה הגישה נגד המבקשת לבית משפט השלום בחדרה תביעה אזרחית. כתב התביעה נתקבל אצלה ביום 6.8.02. המבקשת לא הגישה כתב הגנה, וביום 27.5.03 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לבקשת המשיבה. לימים, ביום 16.5.04, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין, בנימוק כי סברה בשעתו שעו"ד פלוני, כונס נכסים מטעם בנק, מייצג אותה, וכן כי לה טענות הגנה טובות. המשיבה התנגדה לביטול פסק הדין בשל האיחור בפניה וזלזול נטען בהליכים, וכן הוכחשה הטענה בדבר ייצוג על ידי אותו עורך דין.

(2)      בית משפט השלום (השופטת סלע) דחה את הטענות באשר לייצוג על ידי עורך הדין, ציין את נימוקי הגנתה של המבקשת אף שלא פירט דעתו עליהם, ולבסוף, לפנים משורת הדין, כדבריו, ביטל את פסק הדין בכפוף להפקדת מלוא הכסף שנפסק בו, תוך שסבר כי עיקול שהוטל על מקרקעין לא יספיק בנסיבות והוא קשה למימוש.

ב.        המבקשת ביקשה רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה באשר לתנאים שנקבעו, ובית המשפט המחוזי, בהחלטה קצרה, ציין "לא שוכנעתי להתערב בהחלטה המבטלת את פסק הדין, כפוף למילוי התנאים שנקבעו בה". על החלטה זו מבוקשת רשות הערעור.

ג.        בצמוד לבקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, ולאחר שהופקדו לפי החלטתי סך 30,000 ש"ח בקופת בית משפט השלום על ידי המבקשת, עוכב הביצוע עד להחלטה אחרת.

ד.        בבקשת רשות הערעור מועלים נימוקים שעניינם לשכנע כי בקשה זו באה בגדרי הנסיבות שבהן תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123). ראשית, האם זכאי נתבע להשיג ביטול פסק דין בתביעה שאמורה היתה להתברר בבוררות; שנית, האם מוצדק כי מבקש הביטול יחוייב בערובה, ואף העולה על סכום פסק הדין; האם היה צורך להמציא לצד שכנגד את הבקשה לביטול. כן משיגה המבקשת על קוצר ההנמקה של בית המשפט המחוזי, וטוענת  על כך שהסכסוך צריך היה להתברר בבוררות, ולכן מחובת הצדק היה לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. כן נטען, כי תנאי הביטול אינם סבירים או מידתיים, ולמצער יש לבטל את חיוב ההפקדה הכספית, שמעבר לעיקול מקרקעין אשר הוטל.

ה.        לשיטת המשיבה, המדובר בגלגול שלישי של הנושא ואין הוא מצדיק רשות ערעור. עיקול במקרקעין אינו מבטיח את זכויות המשיבה, נוכח החובות הרובצים עליהם, החיוב הכספי המלא נחוץ נוכח מצבה הכלכלי של המבקשת.

ו.        אפתח בעניין ההנמקה. בית המשפט המחוזי פעל לפי סמכותו בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. הוא דחה את הבקשה "מייד", תוך יום אחד. אכן, חביבה תמיד הנמקה מפורטת יותר, אך בעומס המוטל על בתי המשפט אי אפשר לבוא עמהם בטרוניה אם נקט בית המשפט לשון קצרה בהחלטתו, שמתוכה עולה כי החלטת בית משפט השלום מקובלת עליו. אפשר לדמות זאת להיתר להנמקה מקוצרת שבתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הדנה בשלב מתקדם יותר - בערעור עצמו (ראו רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף (לא פורסם)).

ז.        (1)    ואשר לבקשה לגופה, סמכות בית משפט (או הרשם) לפי תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קמה משלא הגיש הנתבע כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, ואזי "יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד...". כשלעצמי, מסכים אני עם שופטת בית משפט השלום, כי מתקנה 97(ב) ניתן ללמוד בעליל שאין חובה להזמין את הנתבע; ודוק: כך הדין "אף אם נדרש התובע להביא הוכחה, אלא אם בית המשפט הורה על כך מטעם מיוחד שרשם" (שם), לא כל שכן אם לא נדרש להביא הוכחה. סבורני, איפוא, כי אין חובה להודיע בעניין זה לצד שכנגד, וזאת אף אם יפה יעשה הצד המעוניין בביטול - חובה אין, אך הרשות בידו - אם יודיע. הנימוק להעדר החובה פשוט: אם קיבל הצד שכנגד את התביעה כדין ולא הגיב ולא הגיש כתב הגנה, מדוע נטריח את התובע לטרוח בגינו עוד? ראו בהיקש גם רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730, 732 (המשנה לנשיא ש' לוין).

(2)      ומה באשר לביטול? הוא עשוי להיעשות על פי חובת הצדק ועשוי להיות בשיקול דעת. חובת הצדק עניינה בעיקר מהיעדר המצאה כדין (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מה' 8, 343-342), ובענייננו אין חולק כי היתה המצאה. באשר לביטול על פי שיקול דעת, יש לבדוק את סיבת המחדל ואת סיכויי ההצלחה. כך מימים ימימה, ראו ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח(1) 395, 397 (השופט - כתארו אז - זוסמן), וסיכויי ההצלחה הם עיקר. אך הביטול יכול להיות בתנאים, ורשאי המבקש לפנות לבית המשפט לשוב ולדון בהם אם אינו יכול לעמוד בהם (גורן, שם, 344; ע"א 436/83 לוי נ' דקו, פ"ד מ(4) 589, 605 (השופט - כתארו אז - בן דרור)).

ח.        (1)    בנדון דידן, שופטת בית משפט השלום קבעה, כי הביטול ניתן "לפנים משורת הדין". אכן, יכול השואל לשאול, הרי לדין באו הצדדים ולא לפנים משורתו. אלא שהביטוי "לפנים משורת הדין" עשוי להשמיע לעתים כי ניתן היה גם להחליט אחרת, אלא שנהג בית המשפט מטעמים שונים, ואולי זו תחושת הצדק שבו, בעניין שלפניו, באופן מקל עם צד שאף אם אפשר היה בפרשנות מדקדקת למנוע ממנו את הסעד, יש מקום בנסיבות לילך לקראתו וליתנו לו.

(2)      אכן, ביטול פסק דין בהעדר הגנה, גם אם ניתן אותו פסק דין כדין, על פניו מותיר טעם שלא מוצה, מה שאולי ראוי היה שיתמצה בגלל טעם פרוצדורלי. בתי משפט מעדיפים לעסוק במהות, ככל הניתן, ולפצות בהוצאות ובערובה על אי נוחות שנגרמה. כך, מן הסתם, גם בענייננו. השאיפה הבסיסית היא, כי "יישמע הצד האחר" (ראו גם ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית ,מבוא ועקרונות יסוד ס' 77 בעמ' 66); כך גם - בהיקש - במשפט העברי. אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין קודם שיבוא חברו, או שלא בפניו (רמב"ם, שופטים, סנהדרין, כ"א, ז'). ומשניתן איפוא לכפר בהוצאות על הטרחה, מנסים לעשות כן. כך סברה, ככל הנראה, השופטת המלומדת בבית משפט השלום. עם זאת, משבאה לכלל מסקנה כי ראוי לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, ביקשה השופטת להבטיח כי הצד שכנגד לא ייצא ניזוק, מכאן החלטתה באשר להפקדת מלוא סכום התביעה, שעליה נתבקשה רשות הערעור בבית המשפט המחוזי וכאן. אני יוצא מהנחה, כי השופטת לא סברה שאין כל סיכוי להגנה. אמנם, טוענת המשיבה כי "חוסר הסיכוי של המבקשת להצליח בערעורה מתגלה על פני הדברים, וכי המבקשת מעלה בבר"ע טענות שמטרתן לשנות ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום כערכאה הדיונית". אך עדיין לא היה למבקשת יומה בתביעה גופה.

(3)      בדין נהג איפוא בית משפט השלום כשהשית על המבקשת ערובה רצינית. בקביעת התנאים שבהם מדברת תקנה 201 ("בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים"). הסמכות - כדברי המחבר גורן (שם, 344) "היא רחבה ביותר"; ראו פסק הדין לוי נ' דקו הנזכר.

(4)      אך השאלה שעלתה היא, האם הסכום שהושת כערבות - סכום התביעה במלואו - היה הראוי. שאלה זו אינה שאלה משפטית שלגביה ניתנת רשות ערעור לבית משפט זה, ומצויה היא, כאמור, בשיקול דעת בית המשפט הדן. אם בידי המבקשת להפקיד את הסכום במזומן או בערבות בנקאית - תיכבד ותעשה כן. אך אם מצבה הכלכלי אינו מאפשר סכום כזה, וכדי שלא יאבד לה היום הניתן לה בבית המשפט, בידיה לפנות לבית משפט השלום, כאמור לעיל, ולבקש שינוי בתנאים, פן יסוכל ההליך.

(5)      סוף דבר, בבואי לשאול אם התעוררו בתיק שאלות משפטיות בעלות אופי כללי המצדיק רשות ערעור, חוששני שלא. ועם זאת, אף אם איני נעתר לבקשת רשות הערעור, הנה בידי המבקשת, אם תרצה בכך ובידה לאשש בקשתה, לפנות לבית משפט השלום לבקש שינוי בתנאים שנקבעו. בכפוף לכך, איני נעתר לבקשה. הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ש"ח לחובת המבקשת.

           ניתנה היום, י"ח באדר א' תשס"ה (27.2.2005).

ש ו פ ט

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: